ארנון, חבר ילדות שלי הוא כיום אדם מבוגר, אחראי, שקול ורציני. הוא סיים לימודי כלכלה ומשמש כיום כגזבר באחת המועצות האזוריות בצפון. כילד היה שובב לא קטן, כנער הוא עשה, לא אחת, מעשי-קונדס, לפעמים היו אלה מעשים שנעשו בתחום האפור, הסמוי, שבין החוק לבין עבירה עליו. הוא היה קצין בצבא אבל ערב אחד, התקיים משחק חשוב של הפועל תל-אביב, אשר עד היום הוא מהמושבעים שבמעריציה, והוא, שהיה בתרגיל בשדה, לא היה יכול לאפשר לעצמו להחמיץ את המשחק. הרכב היחיד שהיה פנוי באותו ערב היה רכב שהמצבר שלו היה כמעט גמור. עמיתיו הקצינים ואף אחדים מפקודיו הזהירו אותו לא לקחת סיכון, כי המצבר ייגמר והוא לא יוכל להניע אותו לאחר שיכבה את הרכב. וכך היה. אלא שלא אדם כאיציק יוותר על המשחק ולא הוא אדם שייוותר באמצע דרך חסר אונים. מה עשה? גנב מצבר. כן, כן, מה שאתם שומעים, מה שאתם קוראים…
גנבה ודאי אינו פתרון סביר, אינו פתרון ראוי ולמעשה היא אינה פתרון משום בחינה שהיא. כאשר מצבר לרכב מסיים את תפקידו, הדבר הכי פחות נעים הוא להימצא במצב של חוסר אונים.
לא תמיד ניתן להקדים תרופה למכה, אבל תמיד טוב לבדוק את תקינות המצבר, למלא מים בתאיו, כאשר נדרש לעשות כן, להסיר את שכבת הקורוזיה המצטברת על קטביו, לבדוק שהוא אינו סדוק, (ואינו שבור – חלילה…), שהוא יושב היטב, מחוזק ומהודק, בתושבת שלו ואינו מיטלטל בה, רועד, מצד לצד.
כשקונים מצבר לרכב חשוב לקנות מיצרן מוכר או ממשווק מורשה, מאדם שמבין במצברים ויוכל לייעץ לכם ולהשיב לשאלותיכם. חשוב שיימצאו בתא המטען של כל רכב כבלים להתנעה, לפחות כדי לאפשר הגעה למקום שבו ניתן לרכוש מצבר חדש לרכב.
נ.ב. הפועל תל-אביב הפסידה באותו משחק וארנון גם אכל את הדג המסריח וגם גורש מהעיר( הוא נתפס ונענש). איך אסכם את המאמר הזה? אוי לאותה בושה, אשר עד היום אני בוש ונכלם בה, ולו רק בשל היותי , אי אז, חבר ילדות שלו.
